<h1>ספר החינוך מצוה קי"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שלא לאכול בשר וחלב שנתבשלו ביחד, שנאמר [שמות ל"ד] לא תבשל גדי בחלב אמו, וזה הכתוב בא לאסור האכילה וההנאה בבשר בחלב. ואל יקשה עליך אם כן למה לא נאמר בפירוש איסורו בלא תאכל והוציאו בלשון בישול, שהתשובה בזה מפני שנתחדשה איסור אכילתו מאיסור שאר אכילת איסורין, ששאר איסורין אין חיובן אלא אם כן נהנה באכילתן, וכאן אפילו לא נהנה באכילתן מכיון שבלעו ואפילו יבלענו חם שורף גרונו בו וכיוצא בזה שאין לו הנאה בו מכל מקום לוקה, כמו שאמרו זכרונם לברכה בפרק שני מפסחים [כ"ה ע"א], להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו. ומכל מקום אין לוקין עליו אלא דרך בישול כלשון שהוציאו הכתוב איסורו. ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה [חולין קט"ו ע"ב] שזה שנכתב בתורה איסור הבישול שלשה פעמים שהוא ללמד איסור אכילה ואיסור בישול ואיסור הנאה, אין ראוי לנו למנות בחשבון הלאוין אלא השנים, לפי שאיסור אכילה והנאה דבר אחד הוא, כמו שאמרו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר לא תאכל, לא תאכלו, אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, כי התורה הוציאה כל ההנאות דרך כלל בלשון אכילה לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אליה, וכעניין שכתוב [שמות כ"ד] ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, שיכנה ההנאה לאכילה. ואם תתפוש עלי אם כן למה נכתבו שלשה לאוין, דשנים יספיקו לפי זה שאמרתי, יש להשיבך דודאי אם נכתב במקום אחר לא תבשל שילמד על איסור בישול, ובמקום אחר לא תאכל שיכלול איסור הנאה ואכילה כמו שאמרנו, היה בדין שלא יכתב השלישי שאין צורך עוד בו שכבר היינו למדים אכילה והנאה בלא תאכל מן הכלל שבידינו דבכלל אכילה הנאה במשמע, אבל עכשיו שלא הוזכרה בו אכילה בשום מקום לא היינו למדים ההנאה אלא עם הלאו השלישי. ואין לך לשאול עוד, ולמה לא כתב רחמנא לא תאכל באחד מהם ויספיק בשנים, שכבר הודעתיך כי לענין נצטרך שלא יזכיר בו הכתוב לשון אכילה מפני שהחיוב בו אפילו שלא כדרך הנאתו. למדנו מעתה כי מה שאמרו זכרונם לברכה חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה וחד לאסור בשול אין הכוונה בהם שיהיה הכתוב השלישי ללאו אחר אלא שנצטרך ללמוד ממנו הנאה, וברוך שבחר בדבריהם.
משרשי המצוה כתבנו באסור הבישול בפרשת ואלה המשפטים על צד הפשט מה שיכלנו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [חולין קי"ג ע"א] שאין אסור בשר בחלב מן התורה אלא בבשר בהמה טהורה אבל לא בבהמה טמאה ולא בחיה אפילו טהורה, ולא בעוף בין טהור בין טמא, ונסמכו בזה במה שכתוב שלשה פעמים בתורה גדי שהוא לשון מחודש, שהיה לו לכתוב בשר, ובא הפירוש על זה גדי ולא בהמה טמאה, גדי ולא חיה, גדי ולא עוף. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה כי שלשה אלה מותר לבשלם בחלב ומותרים בהנאה, אבל באכילה אסרום זכרונם לברכה לגדר בשר בהמה שאסור דבר תורה, כדי שלא יתחלף לבני אדם בשר בבשר, ולפיכך מפני שהדבר קרוב שבשר בבשר מתחלף החמירו גם בגדר זה כמו שהחמירו בבשר בהמה ממש בקצת עניינים שאסרו בהם שלא להעלותם על השולחן כלל. ולפי דעת קצת מן המפרשים חייבו בהם גם כן שהייה בין אכילתם לאכילת הגבינה כמו בעקר האסור דהיינו בשר בהמה, אבל בבשר דגים וחגבים לא גדרו בהם כלל, שאין בשרם דומה כלל לבשר בהמה ולא יבואו בני אדם לטעות בזה. ועוד החמירו בענין זה שאמרו גם כן שיש איסור מחודש בזה יותר משאר איסורי מאכלות לפי קצת מן הפירושים, שבענין בשר בחלב אם נתערב חלב עם הבשר ואין בחתיכת הבשר שנתערב בו ששים כנגד החלב אנו רואים שניהם כחתיכת איסור, ואם נפלה אותה חתיכה בקדרת בשר או בקדרת חלב משערין בכולה, וזהו אומרם זכרונם לברכה [חולין ק"ח ע"א] חתיכה עצמה נעשית נבילה, והטעם מפני שתערובתם אוסרתם, ולפיכך אחר שנתערבו הרי הן כחתיכת נבילה. ובשאר איסורין אינו כן, שאיסור שנתערב בחתיכת היתר ואין בחתיכה ששים לבטל האיסור ואחר כך נפלה לקדרה אין משערין אלא בשיעור האיסור שנפל בה והיא בעצמה תסייע לעלות האיסור, לפי שאותה חתיכה לא נעשית נבלה ונמצא ההתר שבה כמו שאר ההתר שבקדרה ומסייע להעלות האיסור. ואמנם החתיכה עצמה אם היא ניכרת אסורה לעולם כדעת קצת המפרשים.
ואמרו זכרונם לברכה [תמורה ל"ג ע"ב] שאפרו של בשר בחלב אסור כאפר כל איסורי הנאה שטעונין קבורה, ואמרו [חולין קי"ג ע"ב] גם כן שלא אסרה תורה בשר בחלב אלא בחלב של בהמה חיה אבל בחלב המתה אינו נאסר, ולפיכך הכחל מותר מן התורה בחלבו, אלא שחכמים אסרוהו לגדר עד שימרק חלבו ממנו, כמו שנבאר במקומו [שם ק"ט ע"א]. וחלב הנמצא בקיבת הבהמה יש בו שני התירין, אחד שהוא בכלל חלב של מתה, ועוד שאינו אלא כפרש בעלמא שכבר נתעכל שם, ולפיכך מותר לכתחילה, ואין צריך לומר שהנמצא שם קרוש שהוא ודאי כפרש אלא אפילו הצלול התירו הגאונים. המבשל שליל בחלב חייב, וכן האוכלו, אבל המבשל שילייא או עור וגידין ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים פטור. ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שמיני מחולין [ק"ג ע"ב ואילך]. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ואכל כזית מן הבשר והחלב שנתבשלו יחד במזיד לוקה, אבל נהנה בו כגון שנתנו או מכרו אינו לוקה לפי שאיפשר להנאה בלי מעשה וכל שאין בו מעשה אין לוקין עליו, ואפילו סך ממנו איפשר דלא לקי לפי שהוא שלא כדרך הנאתו, שאינו עשוי לסוך, ויש לדון בו גם כן שילקה.
